צור קשר   גלרייה   לוח לימודים   מידע כללי   חדשות   צוות המורים   מסלולי לימוד   דף הבית
 
  כמה דברים שכדאי לדעת  
 
  הרשמה  
 
  שבתון  
 
  איך להגיע  
 
  קישורים  
 
  טפסים  
 
  מאמרים  
 
  טיפול בעזרת תיאטרון בובות  
 
  טיפול בעזרת בובות תיאטרון  
 
  ספרים למכירה אשר ניתן לרכוש במשרדנו  
 
מאמרים

    בובות נגד טראומה

    מאת מירית קושניר סטרומצה

    דניאלה הדסי ממושב רקפת חזרה מאפריקה, שם היא לימדה רופאים ואנשי מקצוע את רזי הטיפול בילדים באמצעות בובות.      

     

    הדסי, שהיא פיתום, עדיין מתרגשת כשהיא מספרת על ילד בן 7 שהיה מאושפז בבית החולים עם כוויות במצב פיזי ונפשי קשה ולפתע התיישב והחל לצחוק כאשר הבובות הופעלו ודיברו אליו.  אם רופאים קנייתים עושים את עבודתם בימים אלה כשבובת גרב מבצבצת מכיס החלוק שלהם, סביר להניח שזה רק בגלל דניאלה הדסי מהישוב רקפת, פיתום (מדברת מבלי להניע שפתיים), המשתמשת ביכולותיה לשיקום וריפוי של חולים ונכים. הדסי ושותפתה לעבודה, רחלה דנגור, שבו לא מכבר מאתיופיה וקניה, לשם נסעו במטרה להעביר לאנשי המקצוע באפריקה את רזי הטיפול הרפואי באמצעות בובות. השתיים נסעו כשגרירות ישראל ונשלחו על ידי אגף קשרי תרבות ומדע במשרד החוץ, במסגרת קשרי תרבות, בריאות ומדע שמקיים המשרד באפריקה. מטרת הנסיעה הייתה ללמד רופאים ואחיות, בובנאים ומורים לטפל באמצעות בובות, ואגב כך גם להופיע בפני הקהילה הישראלית במדינות בהן ההיצע התרבותי דל. מנהלי בתי החולים האפריקאיים, שגילו ספקנות באשר ליכולת הבובות להיות גורם חשוב בטיפול, הופתעו מהתוצאות בשטח וכבר בזמן שהותן של דנגור והדסי במקום הן קיבלו מכתבי תודה, שהיוו אישור להצלחת הטיפול. הטיפול בהבעה, המפותח למדי בארץ, הולך ומתפשט גם בעולם. הבובות מיוצרות מחומרים פשוטים ביותר , כמו גרביים דחוסות בחומר מילוי והדבקות של נייר עיתון. בסדנאות שערכו באפריקה ייצרו בובות לימדו את אנשי הצוות להפוך אותן לכלי עבודה יעיל בבקשם לדובב ילדים במחלקות פסיכיאטריות, להקל על פחדים ולרכך טראומות של אשפוז, לפתור סיטואציות חברתיות בכיתה. הבובות אינן לגמרי אנושיות במראן, גם אם יש להן תווי פנים אנושיים, וכך נוצרת ההרחקה הדרושה עבור הילדים על מנת לשתף אחרים בקושי, כאב, דחייה מן החברה או התמודדות עם פחד משתק.

    פתאום הילד קם לתחייה

    הדסי עדיין מתרגשת כשהיא מדברת על ילד בן שבע שהיה מאושפז בבית החולים קנייתה בניירובי עם כוויות, במצב פיזי ונפשי קשה. הדסי: "הוא ל תיקשר עם הסביבה, גם לא עם אימו, ושכב קפוא במיטה. רק עיניו נעו והוא עקב במבטו אחרי צ''יקו, בובת כלב פצוע ומחובר לאינפוזיה, שהבאתי איתי. ילדים ממחלקות אחרות התקבצו סביבנו, נגעו בפצעים של צ''יקו ובאינפוזיה. ואז צ''יקו פצח בשירת "אקונה מטטה", השיר מתוך המחזמר מלך האריות. כל הילדים הכירו את השיר והחלו לשיר ולרקוד את הריקוד האופייני, עם תנועות הכתפיים המודגשות. פתאום הילד הזדקף לישיבה והגיב ברמז של חיוך לריטואל שהתרחש סביבו. אולי 60 איש נדחסו לחדר באותו רגע והאחיות הודו שהספקנות שלהן התפוגגה".

    הדסי היא אחת מארבעה מטפלים בפיתום בעולם כולו, ואישה מערבית הנוחתת במזרח אפריקה ומדברת מבלי להניע את שפתיה, איננה חזיון נפוץ. האסוציאציה המיידית שעוררה ה"מכשפה" הישראלית היא של שאמאן, ישות המבקשת להשיג קשר עם היקום המקביל והבלתי נראה של הרוחות, בניסיון להשיג את תמיכתן בניהול חייהם של בני האנוש. לא מעט התרחשויות מצחיקות נרשמו סביב רעיון זה, וחששות הובעו גם מצידם של רופאים. את המסע שלהן החלו הדסי ודנגור בשישה ימים באדיס אבבה, אתיופיה, שם עברו מבית היתומים סאלם, שהוקם על ידי זוג שוויצרים, אל בית חולים פסיכיאטרי ומשם אל בית החולים ''אינטרנשיונל הוספיטל''. בכל מקום סיפר צ''יקו סיפור הקשור למקום, ומוטט את המחיצות באמצעות אנקדוטות מצחיקות. משם המשיכו לסדנה של חמישה ימים בניירובי, קניה, בבית החולים קנייתה. 11 יום בסך הכול.

    מתים בדרך לבית החולים

    את היותה פיתום גילתה הדסי עוד בילדותה, אבל שמרה על העניין בסוד, עד שהחלה ללמוד תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. שם העזה לראשונה להביא לידי ביטוי את יכולתה לדבר מהבטן. מאז שהחלה להפיח חיים בבובות שלה, היא למדה להכיר את כוחו של הפיתום, את יכולתו לומר דברים שאף אחד אחר אינו יכול לומר, וגם לשמוע דברים שלא מספרים לאף אחד. 18 שנים הופיעה כאמנית בטרם תיעלה את יכולותיה לתחום הטיפולי,ומאז היא מסייעת באמצעות הבובות לילדים ובני נוער להתגבר על ]חדים , לדבר עם הסובבים ולהתמודד עם טראומות. בימים אלה מסיימת תעודת מטפל בבית הספר לטיפול באוניברסיטת חיפה. מלבד עבודתה בבתי החולים, היא מרצה בפני צוותי רופאים, אחיות פסיכולוגים וצוותי חינוך. בין מטופליה יש הסובלים מהפרעות אכילה, מטופלים פסיכיאטריים, ילדים ובני נוער הנזקקים לזריקות מידי יום, כמו סוכרתיים, חולי המופיליה ונמוכי קומה, המקבלים הורמון גדילה. הדסי ושותפתה העלו למטוס מזוודה שמשקלה הגיעה ל20 קילו, וכללה שלושה אקדחי דבק חם, עשרות זוגות מספריים, גרביים וחומר מילוי, ניירות צבעוניים ומדבקות, חוטי צמר. אל כל אלה הוסיפה הדסי שתי בובות מן האוסף הפרטי שלה – את צ''יקו הכלב ואת לקיה, בובה אתיופית.

    איך היו התנאים שם?                                                                                          

    הדסי: "פגשנו שם צוות רופאים מדהים עם עיניים עצובות. המראות קשים והם עובדים בתנאים מזעזעים. כל חדר בבית החולים מאוכלס בשמונה ילדים, בצפיפות גדולה. שוררת דממה מוחלטת, לא נשמעים קולות ילדים, כמו אצלנו. בחדר אחד שוכבים ילדים במצב בינוני וילדים שהם על סף מוות ממש. זה לא מסייע למורל. חלק מהילדים שוכבים שם לבד לגמרי".                                           "חלק מן האנשים מגיעים מן השבטים, מרחק אלפי קילומטרים ויותר, הדרך אורכת ימים והמקרים הדחופים מתים בדרך. משפחות המאושפזים ישנות בחוץ על המדשאה. אין מחטים חד פעמיות והם נאלצים לחטא כמו בישראל לפני 60 שנה. נתנו הרצאה בפני הרופאים והראנו מצגות, זה נראה להפ כלי נהדר שאפשר באמצעותו להתמודד עם הבכי מהאינפוזיות והפחד מבית החולים. בובה התלויה על אינפוזיה מרככת מעט את הקושי, בפרט שדרכה לומדים לא לפחד מן המבנה הזה, שאינו דומה לאוהל שממנו באו, לא לפחד מן הקולות והריחות ולספר מה קרה ואיפה כואב. שאלנו מי מהרופאים ירצו להסתובב עם בובה בכיס. חלקם אמצו את הרעיון. בבתי הספר הרעיון של עבודה באמצעות בובות תפס מיד, בבתי החולים יש מחסור בכוח אדם שיעסוק בזה. אנחנו פתחנו דלת, ערכנו לאנשים היכרות עם הרעיון".

    הילדים מפוחדים

    בשנתיים האחרונות הספיקה הדסי גם לנסוע פעמיים לטוקיו ופעם לכנס מטפלים בתחום המופיליה בארה"ב. "הכנסים " היא אומרת, "הם המקום היחיד בעולם שבו אני לא מרגישה משוגעת. אני לא צריכה להשקיע אנרגיות בהסברה על העיסוק שלי ועל איך זה עובד". בסוף כל יום עבודה, הפכו השתיים לתיירות, כשלרשותן עמד רכב עם נהג צמוד.                                                              על המצב באתיופיה מספר הדסי: "אין תאורת רחוב באדיס אבבה. עיר הבירה של אתיופיה חשוכה לחלוטין בלילה. אין כמעט מדרכות. אנשים רבים חיים ברחוב. קרטון או יריעת ניילון הם סימן לבית. אלוהים יודע איך שורדים את החורף האתיופי המקפיא. המוני ילדים מקבצים נדבות ודאגנו להסתובב עם מלאי קבוע של המטבע המקומי. הניתוק מהציוויליזציה היה כמעט מוחלט כי התקשורת אינה זמינה. בקושי הסתדרנו עם אינטרנט וטלפון נייד".

    לאחר שישה ימים, המריאו השתיים מאדיס אבבה ונחתו בניירובי, בירת קניה. שם, בבית החולים קנייתה, המתינו להם 12 אחיות מכל בתי החולים, רופאה פסיכיאטרית, 10 מורים ושמונה בובנאים.   הדסי: "עבדנו שלב אחר שלב על בניית בובות מסוגים שונים והפעלה. גילינו שהתקשורת שם כמעט אינה קיימת. הילד אינו מדבר עם האחיות והרופאים, הוא מפוחד. בנינו ערכה מיוחדת עבור הבובנאים והמורים, קופסא הקשורה אל גופן, עמוסה בבובות קטנות ומאפשרת יצירת סיטואציות של מורה מול תלמידים, או רופא מול ילדים. כדי להדגים הפעלה, אלתרנו סיפור על ילד שנפצע וצריך היה להגיע לבית החולים. לקנייתים היו המון רעיונות, הם ידעו לאיזה סוגי בובות הם זקוקים. בשלב מסוים הבנו שבובות הגרב אינן מספיקות ודרושה בובה עם גוף, כדי שאפשר יהיה להראות למשל שכואבת לה הבטן, והתארגנו בהתאם. רחלה ואני תפרנו בובה שלמה בתפירת יד, בלילה במלון. בשלב הבא , התנסינו יחד עם הצוות במחלקות. היינו עם אוטיסטים ובמחלקות האונקולוגית. האורטופדית, והפנימית. התפרשנו בין המחלקות, עברנו בין מיטות הילדים וזה עבד נפלא".

    גאווה ישראלית

    ביומן האחרון באפריקה, נערך ביקור בקורוגוצ''ו, שהוא אחד האזורים העניים ביותר בקנייה ובתוכו הוקם מרכז לילדים עם צרכים מיוחדים. המקום נקרא גם ''ליטל יזראל'', על שום תרומתם שגרירות ישאל בקניה להקמת המקום.                                                                                         הדסי: "בעזרת התרומה, רכשו שטח אדמה בשכונה הענייה ביותר בקנייה. קשה לתאר את הדלות במרחק לא רב מניירובי, הבירה. דרכי עפר, חנויות-פחונים שמוכרות בגדי טריקו מיד שנייה, אוכל בסיסי ביותר. החיבור לחשמל מתקיים במשך שעות ספורות ביום בלבד ולכן למרבית האנשים אין מקררים. האוכלוסייה לנה על מזרונים, על העפר, ומבשלת על פתיליה. אם יש מקום שנמצא בסוף העולם שמאלה, זה המקום. ואז הוליכו אותנו אל ''ליטל יזרעאל'', שהוא פחון מרופד בשטיחונים צבעוניים ובו מטופלים 20 ילדים הסובלים מפיגור או נכות. הם כל כך גאים במקום הזה, שהוא באמת היפה ביותר בשכונה, עד שכמעט בכינו מרוב כאב לב. עכשיו המטפלות במקום שרובן ככולן הן אמהות לילדים החוסים שם, יודעות להפעיל בובות והילדים מספרים באמצעותן סיפורים בסווהילית".

    גלגולו של פיתום

    המילה פיתום התגלגלה אל השפה העברית דרך לשון חז"ל. היוונים קראו לזה בתרגום חופשי, ניבוי מהבטן ובימי הביניים התופעה נחשבה למעשה כשפים. בגלגול המודרני פיתום הוא אמן במה בעל שליטה מיוחדת בקולו המדבר מבלי להניע את שפתיו וכך נוצר רושם כאילו שהוא מדבר מבטנו. בהתייחס למי שעוסק בפעילות זו ולעונש הראוי לו, נכתב במסכת סנהדרין של התלמוד הבבלי: "בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו (מבית השחי) וידעוני זה המדבר בפיו הרי אלו בסקילה". ובמילים אחרות: מי שמדבר מבית השחי או משמיע קולות מבלי להניע את שפתיו, דינו מוות בסקילה.

    מתוך עיתון ידיעות הצפון, 14.5.2010

    =====================================================

    תיאטרון בובות: לא משחק ילדים

    מאת דן אבן

    טיפול בתיאטרון בובות מסייע להקלת מצוקות המאושפזים

    במחלקות השיקומיות בבית רבקה

    א'', בן 70, הוא אדם ערירי המתגורר בהוסטל. לפני כמה חודשים נפצע והועבר לטיפול בבית החולים השיקומי בית רבקה. הוא נטה להתבודד ומיעט לדבר עם אנשי הצוות בבית החולים, ששייך לשירותי בריאות כללית וממוקם בפתח תקוה. במהרה התברר כי אין קרובי משפחה שיגיעו לבקרו, והוחלט להפנותו לקבוצת תמיכה העושה שימוש בכלי טיפולי מיוחד - תיאטרון בובות.

    לפני כחודשיים, באחד המפגשים, התבקשו משתתפי הקבוצה לבחור בובה מתוך מבחר מגוון ולספר על התחושה שהיא מעוררת. להפתעת הצוות, א'' ביקש להשתתף בהפעלה. "הוא בחר בובה של אשה מחייכת וסיפר שהוא רואה בה דמות של מלאך, שהגיע לבקר אותו בבית החולים", מספרת עדי גווילי, עובדת סוציאלית המרכזת את הפרויקט עם גליה לינצ''יץ. "הוא אמר שזה עושה לו טוב שמישהו מגיע לבקר אותו באשפוז. באמצעות הבובה הוא הצליח לבטא את תחושת הבדידות שהיה שרוי בה".

    הפרויקט פועל זה שמונה חודשים. בקבוצה משתתפים שמונה עד עשרה מאושפזים, כל מפגש אורך 45 דקות והטיפול מיועד למטופלים בעלי רמה קוגניטיבית סבירה, בהתאם להערכה השיקומית הראשונית שעובר כל מאושפז. כרגע בוחנים בבית רבקה את הרחבת הפרויקט, באופן שיאפשר גם למאושפזים הסובלים מפגיעות קוגניטיביות להשתתף בו.

    בתחילת כל מפגש צופים המשתתפים במחזה שבו משתתפות שתי בובות - האחת בדמות קשיש מאושפז המציג מונולוג והאחרת כבנו הבוגר המגיע לבקרו. בתום ההצגה מתבקשים המאושפזים לדבר על תגובותיהם הרגשיות למחזה, ונפתח דיון קבוצתי בנושאים כמו יחסים בין-דוריים במשפחה, ציפיות ואכזבות והתמודדות עם האשפוז. בהמשך מתבקשים המאושפזים לבחור בעצמם בובות, שבאמצעותן הם מבטאים את רגשותיהם ונפתחים עוד יותר. "באמצעות הבובות, המטופלים עושים השלכה של התחושות האמיתיות שלהם", מספרת גווילי.

    רק מחקרים ספורים בדקו את היעילות של תיאטרון בובות במסגרת טיפולים רפואיים, בעיקר בילדים. במחקרים שנערכו בארצות הברית בשנות ה-60 וה-70 נמצא כי משחק בבובות מפחית את תחושות החרדה של ילדים הממתינים לניתוח. במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע מופעל בשש השנים האחרונות הפרויקט "בית חולים לדובים", בידי אגודת הסטודנטים לרפואה של אוניברסיטת בן-גוריון.

    במסגרת הפרויקט, ילדים בגיל ארבע-חמש מגני ילדים בבאר שבע מתבקשים להביא את הדובי הביתי שלהם לבית החולים, כדי שהסטודנטים יערכו לו "בדיקה רפואית". מחקר הוכיח כי פעילות זו מפחיתה ב-33% את רמת החרדה של ילדים מפני המפגש עם רופאים. מחקרים נוספים התמקדו בטיפול בנפגעי טראומה, לרבות נפגעי תקיפה מינית, בעזרת בובות.

    בימים אלה מתועד הפרויקט החדש בבית רבקה, כדי לבחון כתיבת מאמר לתיאור יעילות הטיפול בבובות גם בקרב מאושפזים מבוגרים וקשישים. לדברי גווילי, "המאושפזים מייחסים לבובה ייצוג של מציאות מדומה, המאפשרת למטופל לשנות מציאות לפי צרכיו ולהתבטא ללא פחד מגינוי או מדחייה".

    במפגשים נתקל הצוות בתגובות מרגשות. גווילי מספרת, למשל, על מטופלת שסיפרה על קשיים ביחסיה עם בנה, המתגורר עמה, ובאמצעות בובה שייצגה אותו הצליחה להביע את כעסה כלפיו. "משתתפת אחרת, שרצתה לתמוך בה, בחרה בובה בדמות הקשישה והביעה דרכה כעס כלפי אותו בן: ''אתה כבר לא בן 16, תשכיר דירה!'' אמרה בשמה של הבובה. בכל המפגשים נוכחנו שתיאטרון הבובות משמש אמצעי המחשה למצב שבו נמצאים רוב המטופלים, ומשמש כלי המאפשר להם להיפתח".

    האם מצבם של א'' ושל מאושפזים אחרים השתפר בזכות הטיפול בבובות? "היכולת לבטא רגשות כבר מעידה על התקדמות", אומרת גווילי. "חשוב לזכור שבבית החולים יש עובדים רפואיים, המתמקדים בחלק של השיקום הפיסי. הבובות מאפשרות לעודד גם תהליכים רגשיים ותגובות של בכי, הנהון, הסכמה ופתיחות אנושית".

    התפרסם בעיתון הארץ 30.1.2011                             

    =====================================================

     

     

 
חדשות
3 סדנאות הדגמה והתנסות ללא תשלום ובהרשמה מראש!

דרוש מפיק או מפיקה לפרוייקט חדש

קורסי קיץ 2017

פגישות יעוץ

חפשו אותנו בפייסבוק! f

לוח דרושים
הקליקו לפרטים נוספים

 
Powered by