באחת מהפלגותי פגשתי באיש קשיש, אשר אם להאמין למראה פניו העליז, היה האדם המאושר בתבל. וכזה אכן חשב את עצמו, כי כך סיפר לי במו פיו. בן דנמרק היה, כמוני, ומנהל של תיאטרון נודד. כל להקתו היתה עמו, צרורה בארגז, כי תיאטרונו היה להקת בובות. טבעו השמח, כך אמר, נבדק ונבחן על ידי מהנדס מן המכון הפוליטכני, והניסוי הפכו למאושר באדם. בתחלה לא הבנתי במה הוא סח, אך לעת מצוא הוא הסביר לי הכל, והרי סיפורו לפניכם.
" הייתי בעיירה סלָאגְלסְה, ונתתי הופעה באולם של בית הדואר. מקום מצוין וקהל מצוין, כולם בני נוער, מלבד כמה גבירות קשישות. אז נכנסה לאולם אישיות לבושת שחורים, נראה כסטודנט, והתיישב בתוך הקהל. הוא צחק תמיד ברגעים הנכונים, מחא כף במקומות המתאימים – ממש צופה בלתי רגיל. חייב הייתי לדעת מה ומי הוא. נודע לי שהאיש מהנדס מן המכון הפוליטכני, ושליחותו לעבור במחוזות וללמד את בני האדם דעת. בשעה שמונה נסתיים המופע שלי. ילדים צריכים ללכת לישון בזמן, ובכל עת יש לקחת בחשבון את נוחיות הציבור.
"בשעה תשע החל המהנדס מהמכון הפוליטכני את הרצאתו ואת ניסוייו, והפעם אני הייתי בקהל. זה היה חג לאוזן ותאוה לעין. אמנם הרוב נכנס לי מפה ויצא לי משם, כמו שאומרים, אבל זה הביא אותי למחשבה שאם אנחנו בני האדם מסוגלים להמציא דברים שכאלה, מן הסתם נועדנו לקיום יותר ארוך ממכסת הזמן העלובה הקצובה לנו עד שניטמן באדמה. הניסויים שהציג לפנינו היו ממש פלאים קטנים, אך ההסברים שלו היו קלים, כאלו הכל טבעי ופשוט. בזמנו של משה והנביאים היה מהנדס כזה נחשב לאחד מחכמי הארץ, ובימי הביניים היו בלי ספק מעלים אותו על המוקד.
"כל הלילה לא ישנתי, אבל כשלמחרת בערב שוב הצגתי את הצגתי והמהנדס שוב ישב בתוך הקהל, חשתי קורת רוח נפלאה.
"סופר לי פעם על שחקן אשר כל פעם ששיחק בתפקיד מאהב צעיר, היה נותן את דעתו על עלמה מסויימת אחת בקהל אשר רק למענה שיחק. את כל שאר האולם שכח. עכשיו היה המהנדס עבורי אותה 'היא', אותו קהל של יחיד, שרק עבורו שחקתי.
"משנסתיימה ההצגה והבובות נקראו אל מאחרי המסך, הזמין אותי המהנדס לכוס יין. הוא שוחח על הקומדיות שלי ואני על המדע שלו, ואני מאמין ששנינו נהנינו באותה מדה זה מהצגתו של זה, אבל דומני שחלקי שפר יותר. כי רבים מן הדברים שהראה הוא לא היה מסוגל להסבירם לי. למשל, מוט ברזל הנופל דרך סליל ספירלי והופך למגנטי. מה קרה כאן? ניתן לומר כי רוח החשמל נכנסה בברזל, אבל מנין באה רוח זו? כך גם אנו בני האדם, חשבתי. רבון העולם מפיל אותם דרך סליל הזמן, והרוח נכנסת בהם. כך קם ונצב לפתע אדם כמו נפוליאון, או לוּתְר, או מישהו מאותו סוג.
"העולם כולו הוא סדרה של פלאים" אמר המהנדס, "אבל כבר התרגלנו אליהם והם כבר אינם נפלאים בעינינו." הוא המשיך לדבר ולהסביר, ולבסוף הרגשתי כאלו פתח את מכסה קודקודי. אודה ולא אבוש שאלמלי גילי הייתי רץ ונרשם כתלמיד במכון הפוליטכני על מנת ללמוד ולדעת עוקצו של כל ענין וענין, אף על פי שגם עכשיו אני המאושר באדם.
"אחד המאושרים," אמר המהנדס, כטועם את המלים. "האם אתה באמת מאושר?"
"כן," אמרתי. "אני מאושר. בכל עיר שאליה אני בא עם הלהקה שלי מקבלים אותי בשמחה. אמת, עוד משאלה אחת יש לי, והיא מדי פעם מעיקה עלי כמו סיוט, וגוזלת את שמחת רוחי. זאת המשאלה שביום מן הימים אזכה לנהל להקת שחקנים חיים, של חבורת תיאטרון המורכבת מגברים ונשים אמתיים.
"אני מבין" כך אמר, "שהייתי רוצה כי רוח חיים תכנס בבובות שלך, שיהיו שחקנים אנושיים אמיתיים ואתה תנהל אותם. ואז אושרך יהיה מושלם, כך אתה מאמין?"
"אמרתי כי אכן כך אני מאמין, והוא מצדו לא האמין. עוד דברנו על כך כהא וכדא, ולהסכמה לא הגענו. אבל השקנו כוסות והיין היה משובח. אפס, היה בו קסם, כי במקום שהיין יערפל את מוחי הוא רק הבהיר אותו. החדר כמו נתמלא אור שמש ופניו של המהנדס זהרו, ואני זכרתי את האגדות על האלים מקדם שהתהלכו בארץ, צעירים לנצח. זאת אמרתי לו, והוא חייך, ויכולתי להשבע שהוא אֵל בתחפושת, או לפחות אחד ממשפחת האלים.
"אפשר כי צדקתי, כי בו במקום נמנה ונגמר כי משאלתי הגדולה אכן תתמלא: בובותי יקומו לתחיה, ואני אהיה מנהלה של להקת בני אדם. השקנו כוסות ושתינו להצלחת הניסוי. הוא ארז את כל בובותי בארגז העץ, קשר אותו על גבי, ואז הרגשתי כאלו אני מסתחרר כמו דרך סליל, ונפלתי בחבטה. מצאתי את עצמי שרוע על הרצפה, את זה אני זוכר היטב. ואז זינקה כל הלהקה מתוך הארגז – הרוח נכנסה בהם. כל הבובות הפכו לאמנים מן השורה הראשונה, כך לפחות הם העידו על עצמם, ואני הייתי המנהל.
"הגיע זמן ההצגה הראשונה. כל הלהקה רצתה לדבר אתי בטרם יופיעו לפני הקהל. הגברת הרקדנית אמרה שאם לא תעמוד על רגל אחת, יפול הבית ויתמוטט, כי היא הגברת הראשונה וכך יש להתיחס אליה. הגברת שנועדה לשחק את הקיסרית דרשה כי גם מחוץ לבמה יתיחסו אליה כקיסרית, כי רק כך תוכל להשאר בתוך התפקיד. השחקן שתפקידו היה למסור מכתב התנשא כאלו הוא זה שמשחק את המאהב הצעיר; בתוך להקה אמנותית, כך אמר, אין תפקידים גדולים או קטנים – כולם שוים בערכם. גיבור המחזה דרש אז כי תפקידו יכלול רק משפטי סיום, כי אלה מושכים את התשואות. הפרימה דונה דרשה לשחק רק בתאורה אדומה, כי תאורה אדומה מחמיאה לה ותאורה כחולה לא מחמיאה לה. הם היו כמו זבובים בבקבוק, וגם אני בבקבוק כי אני המנהל.
"נשימתי קצרה, ראשי סב כגלגל. הייתי האומלל באדם. מצאתי עצמי בין אנשים מגזע חדש, וכל משאלתי היתה שכולם שוב יהיו בארגז ושבחיים לא אהיה המנהל שלהם. אמרתי להם שאינם אלא בובות, ואז מה? הם חבטו והרגו אותי. שכבתי על מטתי בחדרי בפונדק, אבל כיצד הגעתי מהמהנדס לשם – תשאלו אותו, לא אותי. הירח האיר על רצפת החדר, ארגז הבובות שכב הפוך וכל הבובות, גדולים כקטנים, שכבו פזורים סביבו.
"שינסתי מותניים, קפצתי מן המיטה, וקדימה כולם לארגז, מי על הראש ומי על הרגליים, הכל בפנים. טרקתי את המכסה והתיישבתי על הארגז. מתאר לך את התמונה? "זהו, כאן מקומכם" אמרתי. "ותשכחו מזה שאבקש אי-פעם שתהיו לבשר ודם."
"הייתי שש ושמח, הייתי המאושר באדם. המהנדס הנדס אותי, זיכך אותי, ריפא אותי. ישבתי שם מדושן מאושר ונרדמתי על הארגז. למחרת בבוקר – בעצם בצהריים, כי אחרתי לישון אותו יום – מצאתי עצמי עדיין יושב שם, ומתענג בידיעה שמשאלתי הקודמת היתה משאלת איוולת. שאלתי על המהנדס מן הטכניון, אבל הוא נעלם, כמו אלילי יוון ורומא.
"ומאז, אני האיש המאושר בתבל. אני מנהל מאושר, אף אחד בלהקתי אינו פוצה פה ומתאונן, וגם לא הקהל, כי הוא רק בא ונהנה. אני מביים את הצגותי ככל העולה על רוחי, מכל קומדיה אני נוטל את המתאים לי, ואיש אינו מתרגז. מחזות שהתיאטרונים הגדולים בזים להם, אבל שהקהל התמוגג עליהם לפני שלושים שנה ושפך דמעות כמים, על אלה אני פורש חסותי. אני מציג אותם לפני הקטנים של היום, ואלה שופכים דמעות כפי שאבא ואמא שלהם שפכו בשעתם, כש ה ם היו קטנים. אני כמובן מקצר, כי הקטנים לא אוהבים דיבורי אהבה ארוכים. לא אכפת להם גם שיהיה עצוב, אבל שיעבור מהר.
"כבר עברתי את כל דנמרק, אני בדרכי לשבדיה. ארויח טוב – אתיישב שם. לא ארויח – אני חוזר לכאן. אני מספר לך כי אני ואתה משלנו. "
עד כאן איש הבובות מדנמרק. יש כאן סיפור ואני מספרו לכם, כי אני אוהב לספר
הנס כריסטיאן אנדרסן
*הנס כריסטיאן אנדרסן
היה סופר ומשורר דני שנודע במעשיות ובסיפורי הילדים שלו. סיפוריו מיועדים לא רק לילדים כי אם גם למבוגרים. כתב גם מחזות, רומנים וספרי מסע.
קישור לויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki
