בובות הן סימנים אוניברסליים של יצורים חיים. הן קיימות על גבול עולם טרנסצנדנטלי קסום בצורת פולחניו וביקום עתיר דמיון של אמנות תיאטרון מדומה. בובות תיאטרון מייצגות פיות, מלכים, דרקונים, אבירים, טייסי חלל ודמויות מחיי יומיום.הן מייצגות ולא יותר, משום שבמציאות אינן פיות, ולא אריות או מלכים …מהן הן ? דימויים. בדיון.
זה קו שמשתקף באמנות התיאטרון לכל סוגיה. בדיון, אחיזת עיניים. אבל כל בדיון, כל חזיון זקוק ל " אחיזה בחומר". במקרה שלנו, האחיזה בחומר היא הבובה. הבובה כאחיזה חומרית של כל רעיון ניתנת להיחשב כחפץ פיגורטיבי. מסיבה זו גוף הבובות, תווי פניהן ותלבושתן עשויים באופן שגורם להן להיראות על הבמה כיותר מסתם חפץ. כך הן בגדר – מטאפורה. אלה לא מלכים ומלחים, הם דמויי מלכים ומלחים. הם " כמו" ו "דמוי" וזה מה שמשעשע אותנו. במילים אחרות,
בובות "סידרו" אותנו כדי לגרום לנו הנאה. זו פירושה של אמנות התיאטרון.
הבובה היא אייקון תלת מימדי, אף שלעתים כמו בצלליות למשל, אנו מסתפקים בדו-מימד בלבד. הבובה אמורה לשמש בתיאטרון כדימוי של הדמות הבימתית. בני אדם המעניקים לבובות את תנועתם, קולם והאנרגיה שלהם עוזרים לעתים קרובות. כך עשויה הבובה להשתתף במופע תיאטרון על פי הסגנון והאופנה הרווחים.
לא המצאנו את הבובות. ירשנו אותן ממאות קודמות. מאיזו מאה? למעטים איכפת ואיש לא ממש יודע. בובות היו קיימות מאז ומתמיד. הביטו בהן ותלמדו על ההיסטוריה שלהן. במבט ראשון הבובה היא חפץ. היא שייכת לעולם החומר של כלים מעשה ידי אדם. אבל זה חפץ שנוצר על פי מודל קיים. כפי שאלוהים היה המודל של ראשוני האדם, כך עולם היצורים האמיתי או המדומה הוא המודל לבובות. הביטו בהן מקרוב ותראו את האלילים והפאטישים האפריקנים, את תבליטי המקדשים ההודים והאינדונזיים, את התלבושות והאיפור של האופרה הסינית. הצורה, הצבעים והרקמה של הבובות מלמדים על מקורותיהן. הן סימנים של התרבות לה הן שייכות. לא תטעו אם תתבוננו בהן. תזהו מיד את הקרקע ממנה צמחו.
במבט שני הבובה היא פריט מיוחד, המותאם למשחקו על הבימה. היא מפורטת: בעלת גפיים שניתן להניע, ולעיתים עם מנגנונים מיוחדים להניען. דמויות ואיאנג פורווה הפולחניות, בובות יד סיניות מעופפות, בובות בונראקו מעודנות, ובובות סיציליאניות כבדות, שלא לציין מאות סוגים אחרים. כל אחת מספרת לנו על האמנות והמיומנות של האמן ועל המסורת ארוכת השנים של אמנותו. השוו את עדינותה של בובת הבונראקו לשריון הגס של בובות אבירים אירופאים, וחישבו על המרחק המפריד בין שתי התרבויות השונות.
כל התכונות שהוקנו לבובה נראות כטבועות בה. כוונתי שכאשר בובה יוצאת מסדנת יוצרה היא עצמאית לכאורה. היא מדברת אליך כשלעצמה, כחפץ עשוי היטב. אבל בתוך רגע קט היא על הבמה ושם היא שוב תלויה לחלוטין בבני אדם, באמני תיאטרון. היא אינה יכולה להתיימר לחיות ללא עזרתם הישירה של בני אדם. מעתה ואילך הכול תלוי בבני אדם. בובות אינן אוטומטים. הן זקוקות לרצון ותנועה אנושיים הניתנים להן על ידי מפעיל גלוי או סמוי ולעיתים קולו של קריין גלוי או דמוי, כדי להעשיר את שפתה של הבובה על הבמה. כל ההחלטות האנושיות לגבי הפעלה גלויה או סמויה מולידות סגנון מסויים של מופע: מימטי, אשלייתי, פיוטי ויצירתי. היחסים שבין השחקן לבובה רבי פנים וכרוכים תמיד במשמעות. הם עשויים להימצא בדיבור הישיר של שחקן המוקף בחפצים, אבל לרוב אנו עדים להגשה עקיפה, מטאפורית. סוג זה של שפה מזמין את הקהל לקריאה יצירתית של המופע.
לרוב האנשים, תנועת הבובות היא הסימן העיקרי לחייה המדומים. סלקו את התנועה והיא הופכת לחפץ מת, כך אומרים. לכן התנועה הפכה למעין ערך עליון: המרכיב העיקרי בהווייתה של הבובה, התנאי הראשוני לקיומה. תנועה יכולה להיות קווית גם אנכית, ומרוכזת. בכל כיוון היא תנועה. ניתן ליישמה על הבובה אך גם על כל חפץ אחר. והחפץ ידבר בשפתו שלו. בשלב זה של החשיבה נולד תיאטרון החפצים. מאחר והבובה גם היא היא חפץ, בובנאים נכנסו לעולם רחב של חפצים ואפשרויות רבות להפעילם על פי כללי תיאטרון, באופן ישיר ובתוספת משמעויות נרמזות.
הבובה כחפץ, במקביל לחפצים אחרים ( תמיד בנוכחותם הפעילה של בני אדם ) משנה את אמירתה. ההקשר של דברים, חפצים ופריטים נראה לעתים חשוב יותר מכל אלה כשלעצמם. זו הסיבה לכך שאמנים מסוימים סבורים שמהות הבובנאות היא היחסים, יצירת הקשר חדש, חיבור
של חפצים. טוב ויפה שהבובה הקדומה, שנולדה עם הולדת האנושות, מעוררת פרשנויות ופירושים כה רבים, ופותחת שערים חדשים לאמנות המודרנית ולשפתה המסובכת. זה טוב משום שזוהי שפת זמננו.
*הנריק יורקובסקי
יליד פולין 1927, חוקר, פרופסור באקדמיה לתיאטרון בוורשה במחלקה לבובנאות בביאליסטוק ומרצה אורח בבתי ספר שונים לתיאטרון ( לונדון, פארג, שארלוייל-מזייר, שטוטגארט ).
תיאורטיקן והיסטוריון של תיאטרון בובות, מחזאי ומתרגם, מבקר תיאטרון ופובליציסט. חבר הוועד המנהל של אונימה בשנים 1992-1960, מזכיר כללי 1980-1972, נשיא 1992-1984, נשיא של כבוד מ – 1992. כתביו ראו או בעולם כולו. זכה בתארי כבוד במדינות שונות.
