דבורה צפריר

הרומן שלי עם הבובות התחיל במסגרת לימודי עם פרל הדרי בסמינר הקיבוצים והדס עפרת באוניברסיטת תל אביב. אלו היו מפגשים דרמטיים שפתחו בפני חלון לעולם קסום, פנטסטי ויצירתי ששינה את חיי. הבנתי  ששם מקומי, עם הבובות, היצירה בחומרים והאפשרות להפיח חיים בדמויות הדוממות. בעקבות כך הקמתי תיאטרון בובות עצמאי, עיצבתי ובניתי תפאורות ובובות לתיאטרוני ילדים ונחשפתי לתיאטרון בובות עולמי בנסיעות לפסטיבלים בינלאומיים. במקביל גיליתי את  כוחה העצום של הבובה בתהליכים חינוכיים וטיפוליים.

בשנת 1990 הקמתי את בית הספר. זה התחיל בקורס בודד של קבוצת אנשים שביקשו ללמוד את סודות המקצוע. בהמשך חברתי לאמני בובות, יחד בנינו  תוכניות לימודים והתחלנו במסע הארוך, הקשה, המאתגר והמהנה של הקמת בית הספר.

אני בובנאית. מה זה אומר להיות אמן בובות? משמעותו  לשחק בחומרים, להנפיש חפצים, לחפש בכל חפץ את המבט שלו, למצוא בכל איבר את יכולת התנועה שלו, להוציא דברים מהקשרם, לפרק ולהרכיב מחדש, ליצור דמויות מצחיקות משעשעות, להפתיע ולהיות מופתעת.

בובות הן לא רק תיאטרון. בובות הן שפה, משחק, יצירה ושעשוע. בובות הן כלי לפיתוח דמיון ויצירתיות. הן משמשות לתקשורת והעברת רגשות. בובות הן תהליכים חינוכיים, עבודה קבוצתית, אימפרוביזציה, טיפול וגישור. בובות הן דרך לבחון את העולם מנקודות מבט שונות, לפרש את המציאות בדרכים לא שגרתיות. בובות הן השקפת עולם!

כיום, אני חוקרת תהליכי למידה, בונה קורסים ומסלולי לימוד, מכשירה מורים ומדריכים ומטפחת דור חדש של אמני בובות. המטרה היא להפיץ את תורתנו ברבים!

אני מזמינה אתכם להצטרף אלי ואל צוות המורים למסע מרגש בעולם הקסם והפנטזיה.

דבורה