סבתי מנוחתה עדן הייתה "בונה" לי בובה ממגבת קטנה. הייתה קושרת סרט כדי להבדיל בין הראש לגוף ואומרת לי : הנה לך בובה . שחקי ! ואני שיחקתי. ועוד איך…!
אי אפשר לא לאהוב את מה שעושה דבורה צפריר מנהלת ביה"ס לתיאטרון בובות. בכל פעם אני מתפעלת ונהנית מהעשייה המיוחדת שלה. שמחתי לראות את ההצגה בובה מייסעס במסגרת פסטיבל "עתיד התיאטרון" של בתי ספר למשחק ותיאטרון.
האולם הקטן מלא מפה לפה.על הבמה פרגוד גבוה עטוף בבד קטיפה בורדו. האור עליו וידיים מציצות ממעל. הן לובשות כפפות לבנות ולאט יד ימין חובשת מגבעת גברית קטנטנה מזערית על האצבע. ולאט חובשת יד שמאל כובע רחב שוליים נשי על האצבע. ועם המוסיקה הרומנטית ברקע האצבעות הפכו לזוג אוהב, מלטף ומחבק. דקות קצרות. כמה מתוק! מחיאות כפיים סוערות.
הסיפורים רדפו זה את זה. "ריקוד החיים" למשל בובת הזקן כל כך זקנה אבל, ברגע שהוא חולם הוא כל כך מחייך מאושר. לא החליפו את הבובה אבל, כאילו משנה את המבט, ואת עצמה. היא כל כך אנושית שאני דומעת מהתרגשות. לקול שירתו של צמד העופרים הבינלאומי סיפרו לנו על חיזור גרוטסקי של מסיכות שבן רגע הופכות לאנושיות.. הבטן התפקעה מצחוק.
וסיפור נוסף בתיאטרון אצבעות. שחיין ברמה אולימפית לפחות עולה ומגיע לבריכת שחייה ריקה ממים,. מנופח מגאווה, מבליט איבריו כמאצו' ישראלי, לא להאמין אני לא מבחינה בכלל שהשחיין זה כף יד ואצבעות. והשחיין דלה שמאטע הזה, שוכח שהברכה ריקה ולקול מוסיקה מתאימה הוא עולה על גרם המדרגות למקפצה ו…החזרה שלו לרחבת הבריכה שפכה אותי מצחוק. אלוהים כמה אפשר באצבעות מעטות לספר כל כך הרבה מבלי להוציא ולו מילה אחת. מה שתיארתי זה קמצוץ נפלא מכל הסיפורים שכולם בלי יוצא מן הכלל מקסימים עם שילוב מוסיקלי יפהפה.
רוצו לראות וליהנות ! אומנות התיאטרון במיטבה.! שאפו ! שאפו !
