בילדותי אהבתי מאד לשחק בצעצועים, עד גיל מאוחר יחסית. אחרי הצבא התחלתי ללמוד משחק, אבל משהו לא התאים לגמרי: רציתי יותר שליטה: בתוכן, בתפקיד… יום אחד ראיתי קטע של תיאטרון בובות בסרט "חייה הכפולים של ורוניק" והבנתי שזה בדיוק מה שאני רוצה לעשות. מאז יצרתי הרבה מופעים והצגות מכל מיני סוגים, אבל בובות תמיד היו חלק מהעניין. במשך שנים רבות יצרתי תיאטרון בובות בצורה אוטו-דידקטית, תוך שיתופי פעולה עם אמנים מתחומים שונים. את לימודיי הרשמיים התחלתי בסטודיו למשחק של ניסן נתיב ובהמשך למדתי תואר ראשון באמנות והוראה ותואר שני באוריינות חזותית בסמינר הקיבוצים. עבודת התזה שלי עסקה בשימוש החתרני בבובות בתוכנית הלימודית רחוב סומסום. מבחינתי, היתרונות של תיאטרון בובות הם רבים, ביניהם: ניידות, שילוב בין מדיומים רבים, אפשרות להביע ביקורת, להגשים באמצעים פשוטים יחסית חזון בימתי מורכב ועוד. בנוגע ליחס מהסביבה, אני חושב שלאנשים יש יחס דואלי למקצוע: מצד אחד הרבה אנשים מקשרים תיאטרון בובות להצגות יום הולדת וקניונים, ומצד שני קיימת סקרנות עצומה, אולי מפני שהתחום חדש יחסית בארץ ולא קיימת מסורת ארוכת שנים. בדרכי המקצועית הושפעתי מאמנים שיצירתם שילבה בובות והתפתחה למחוזות בין-תחומיים, כמו הדס עפרת, פיליפ ג'נטי, מישל גונדרי או ג'ים הנסון. האתר שלי: motibrecher.com