שלומית ליפשיץ

שלומית ליפשיץ

בובנאית, מספרת סיפורים ומורה בובנאות.  בוגרת ביה"ס לתיאטרון חזותי ותואר שני בתכנית ל"עיצוב משולב" מהמכון הטכנולוגי חולון. יוצרת ההצגה "אמאל'ה אני מתבגרת"  ו פִיקְנִיקְוִוין  Picniqueen במסגרת אירוע חוצות לפסטיבל תיאטרון הבובות י-ם 2018. יוצרת  "תיאטרון בסלון"- שעות סיפור לילדים בסלון הביתי.

מה הסיפור שלי

סיפור אהבתי לעולם הקסום של תיאטרון הבובות החל בלימודי בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. בפרויקט הגמר שלי כיכבה בובה אחת שפתחה בפני עולם ומלואו. מאז ועד היום, במשך עשרים שנה אני עוסקת בתחום ללא הרף – בונה ומפעילה בובות, חוקרת צורות עבודה שונות עם בובות, מלמדת ילדים ומבוגרים, מביימת ומופיעה ובעיקר לומדת מהבובות יום יום על עצמי. התיאורטיקן אדוארד גורדון קרייג טען פעם (בסביבות 1908) שיש להחליף את השחקן בבובת מריונטה כיוון שבובה היא:  "The actor plus fire, minus egoism" . כאלו הן הבובות- מלאות קסם, תשוקה ועניין, אתגר, משמעות, עומק וכל אלו ללא טיפה של אנוכיות. להפעיל בובה אינה פעולה טכנית. המפעיל נדרש להתבונן באדם ולפרק את התנועות היום יומיות שלו לחלקיקים קטנים. במילים אחרות- לקחת פעולה טריוויאלית שלרוב אנו לא עוצרים כדי להרהר בה, ולגלות שהיא יכולה לרגש עד מאוד. זר לא יוכל להבין את התשוקה וההתרגשות שבפעולת ההפעלה. אני מנשימה את הבובה ומשתפת אותה בחמצן שזורם לי בגוף. יש בי שמחה גדולה על היכולת של בובנאים רבים להפיח רוח חיים בחפץ דומם ולגרום לקהל להאמין ולהזדהות. זוהי גם זכות עבורי לפתוח בפני אנשים את האפשרות להתבוננות מעט אחרת בחפצים הסובבים אותנו ודרכם להביט גם בעצמינו. לעיתים קרובות הבובה היא מרכז ההצגה והמפעיל נדחק אחורה או הצידה, אך למדתי לאורך שנות עבודתי (מהבובות עצמן) שלעמוד מאחורי בובה אין זה אומר להסתתר או לוותר, להיפך, זוהי הזדמנות מיוחדת לשחק, לשוט בין מציאות ודמיון ולשאול שאלות מעניינות שעולם תיאטרון הבובות עוסק בהם לא מעט בשנים האחרונות. אני אוהבת ללמד את רזי המקצוע. זהו עבורי תענוג של ממש. אני מרגישה שאני יוצאת עם תלמידי למסע שמתחיל בהיסטוריה מרתקת וממשיך בהתבוננות בפרטים, בחפצים וחומרים, בדמויות וסיפורים, בתנועות, בקולות ובמנגינות.