דבורה צפריר

מנהלת ומייסדת בית הספר

בובנאית ומעצבת בובות. בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים לאנתרופולוגיה, סוציולוגיה וחינוך, ה"מדרשה" לאמנות עם התמחות בתיאטרון, בובות ועיצוב במה,  וסמינר הקיבוצים במסלול החד שנתי לחינוך יצירתי ותיאטרון בובות, הקימה תיאטרון בובות עצמאי, עיצבה ויצרה תפאורות ובובות לתיאטרוני ילדים. מתמחה בשימוש בתיאטרון בובות לפיתוח יצירתיות והבעה אישית. בשנת 1990 הקימה את בית הספר לתיאטרון בובות. בשנת 2003 הקימה את העמותה לקידום ופיתוח תיאטרון בובות בישראל. עמדה בראש "אונימה" -ארגון בינלאומי לתיאטרון בובות (במשותף עם תמר שרף) בשנים 2002 – 2006.

 

מה הסיפור שלי

הרומן שלי עם הבובות התחיל במסגרת לימודי עם פרל הדרי בסמינר הקיבוצים והדס עפרת באוניברסיטת תל אביב. זה היה מפגש דרמטי שפתח בפני חלון לעולם קסום, פנטסטי ויצירתי ששינה את חיי. במפגש זה הבנתי שמקומי שם: עם הבובות, היצירה בחומרים והאפשרות להפיח חיים בדמויות הדוממות. בעקבות כך הקמתי תיאטרון בובות עצמאי, עיצבתי תפאורות ובניתי בובות לתיאטרוני ילדים ונחשפתי לתיאטרון בובות עולמי בנסיעות לפסטיבלים בינלאומיים. במקביל גיליתי את  כוחה העצום של הבובה בתהליכים חינוכיים וטיפוליים. בשנת 1990 הקמתי את בית הספר. זה התחיל בקורס בודד של קבוצת אנשים שביקשו ללמוד את סודות המקצוע. בהמשך חברתי לאמני בובות, יחד בנינו  תוכניות לימודים והתחלנו במסע הארוך, הקשה, המאתגר והמהנה של הקמת בית הספר. אני בובנאית! מה זה אומר להיות אמן בובות? משמעותו  לשחק בחומרים, להנפיש חפצים, לחפש בכל חפץ את המבט שלו, למצוא בכל איבר את יכולת התנועה שלו, להוציא דברים מהקשרם, לפרק ולהרכיב מחדש, ליצור דמויות מצחיקות משעשעות, להפתיע ולהיות מופתעת. בובות הן לא רק תיאטרון. בובות הן שפה, משחק, יצירה ושעשוע. בובות הן כלי  לפיתוח דמיון ויצירתיות. הן משמשות לתקשורת והעברת רגשות. בובות הן תהליכים חינוכיים, עבודה קבוצתית, אימפרוביזציה, טיפול וגישור. בובות הן דרך לבחון את העולם מנקודות מבט שונות, לפרש את המציאות בדרכים לא שגרתיות.  בובות הן השקפת עולם! כיום, אני חוקרת תהליכי למידה, בונה קורסים ומסלולי לימוד, מכשירה מורים ומדריכים ומטפחת את דור העתיד של אמני תיאטרון הבובות. המטרה היא להפיץ את תורתנו ברבים! אני מזמינה אתכם להצטרף אלי ואל צוות המורים למסע מרגש בעולם הקסם והפנטזיה.   דבורה