לבובות הגעתי במקרה. באתי לביה"ס לתיאטרון חזותי בירושלים כדי ללמוד עיצוב ונשביתי בקסמן של הבובות. חתיכת בד או נייר או ספוג שקמה לחיים, ואילו חיים יש לה! אוהו! הבובה נוגעת לליבי תמיד, מרגשת ,מצחיקה ומעוררת חמלה .

אנשים נוטים לראות את תיאטרון הבובות כמדיה שמיועדת בעיקר לילדים, ויש בזה משהו: הרי הבובות הן חמודות כל כך, מתקשרות נהדר עם ילדים, קטנות ומעוררות אמפטיה. אבל זה לא נגמר כאן.

בעיניי, הבובות למבוגרים יכולות לעסוק בנושאים קשים, מאתגרים, מעוררי מחלוקת, ולא חמודים בכלל- באופן מטאפורי ומרתק. הבובה יכולה להביע כל כך הרבה דווקא באמצעים שאינם אנושיים, ביכולת שלהן לייצג את החיים הכל כך אנושיים שלנו, בהיותן בעלות פרופורציות חריגות, חומרים לא הולמים, גימורים לא גמורים…

אמני הבובות שהשפיעו עלי הם: פרנק זונלה, אילקה שונביין, פיליפ ז'אנטי, ניקול מוסו ונוויל טרנטר, כמו גם קבוצות כמו הנדספרינג מדרום אפריקה, גארין טרוסובופ מצרפת, רויאל דה לוקס מצרפת וטאם טאם .

קישור לקטע מההצגה אשת: https://www.youtube.com/watch?v=GSrvGC9EMS4

קישור לקטע מההצגה אלמלא: https://www.youtube.com/watch?v=cAzNye0QQOY

קישור לקטע מהרוקמת: https://www.youtube.com/watch?v=KxVwJLTsDxg

קישור לקטע ממעט מידי מעיל: https://www.youtube.com/watch?v=MYCtJ7THeu0&t=28s